על פי חוק, כל רכב וכל נהג חייבים בביטוח חובה. ביטוח חובה מאפשר לנפגעים בתאונת דרכים שבה כלי הרכב היה מעורב, לקבל פיצוי כספי בגין הנזקים הגופניים שנגרמו עקב תאונת הדרכים. במסגרת הכיסוי מכוסים לא רק הנוהג ברכב אלא גם נוסעי הרכב והולכי הרגל שנפגעו בתאונה בה כלי הרכב היה מעורב.
במידה והתרחשה תאונת דרכים כאשר לאחד הצדדים המעורבים לא הייתה תעודת ביטוח חובה בתוקף, קבלת הפיצוי הופכת סבוכה ותלויה בגורמים רבים.
החוק המסדיר את קבלת הפיצויים מחברת ביטוח שביטחה בביטוח חובה את הרכב הינו חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל”ה 1975. במסגרת חוק זה, אין משמעות לאשמת הנהג ואין צורך להוכיח אשמה כדי לקבל פיצוי על פגיעה.
במקרה בו השימוש ברכב הפוגע לא היה מכוסה בביטוח חובה בתוקף, או שהביטוח אשר נערך אינו מכסה את התאונה, פתוחה בפני הנוסעים ברכב והולך הרגל שנפגע מהרכב האפשרות להגשת תביעה נגד קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שהוקמה למטרה זו.
סעד זה של הגשת תביעה נגד קרנית אינו עומד בדרך כלל לנהג הרכב אשר השתמש ברכב ללא ביטוח חובה, אלא במקרים בודדים אשר בחלקם נעסוק בהמשך. לפיכך, בפני מי שנהג ברכב ללא ביטוח חובה פתוחה האפשרות לתבוע את נהג הרכב האחר במידה והוא זה שהיה האשם בגרימת התאונה. תביעה זו תוגש על פי פקודת הנזיקין, ועל הנפגע להוכיח את אחריות הנהג האחר לארוע ולהבדיל מתביעה המוגשת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שם פטור התובע מהוכחת אחריות הנהג האחר.
כאשר תאונת הדרכים הינה גם תאונת עבודה, הנפגעים זכאים לתגמולים מהמוסד לביטוח לאומי ללא קשר לשאלה אם נערך ביטוח חובה לרכב, אך על הנפגע לעמוד בקריטריונים של המוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת התגמולים.