כל בעל רכב יודע כי עליו לערוך ביטוח חובה לרכב על מנת שבמידה והרכב יהיה מעורב בתאונת דרכים, ניתן יהיה לתבוע פיצוי בגין נזקי גוף מחברת הביטוח המבטחת בביטוח חובה. החברה המבטחת בביטוח החובה תפצה לא רק את הנהג אלא גם את הנוסעים ברכב והולך רגל אשר נפגע מהרכב. אך מה קורה למי שנוהג ללא ביטוח חובה ונפצע בתאונת דרכים?
במידה ולא נערך ביטוח חובה, הנהג נותר ללא פיצוי מחברת הביטוח במקרה של נזקי גוף. הנוסעים לעומת זאת יגישו תביעה נגד “קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים”, ו”קרנית” תגיש תביעת שיפוי נגד נהג הרכב ותדרוש ממנו השבה של כל תשלומי הפיצויים אשר ישולמו על ידה לנוסעי הרכב ולהולך הרגל.
מה דינו של עובד אשר מעבידו הורה לו לנהוג ברכב השייך למעביד ואשר לא היה מבוטח בביטוח חובה?
מה דינו של צעיר אשר רק השתחרר מהשירות הצבאי ועובד כשליח בחברת שלחויות או במסעדה, ואשר התבקש להשתמש בקטנוע אשר אינו מבוטח בביטוח חובה?
האם עובד כזה עלול למצוא עצמו ללא פיצוי במקרה של תאונת דרכים?
האם עובד כזה עלול למצוא עצמו חשוף לתביעה של חברת קרנית להחזיר לה סכומי פיצוי אשר שילמה להולך רגל אשר נפגע מהקטנוע?
התשובה לשאלה זו תלויה בשאלה האם העובד ידע או היה עליו לדעת כי לא נערך ביטוח חובה לקטנוע. סעיף 7א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל”ה – 1975 קובע כי מי שנהג ברכב בהיתר מבעל הרכב, ללא ביטוח חובה, הוא לא ידע ובנסיבות העניין לא היה סביר שידע שאין ביטוח בר תוקף לקטנוע, לא תישלל זכותו לקבלת פיצויים מ”קרנית”. במקרה כזה, קרנית תפצה את הנהג ותדרוש השבת הסכום מבעל הקטנוע שנתן את ההיתר לנהוג בו ללא ביטוח.
השאלה אם העובד ידע או לא ידע על היעדר ביטוח הינה שאלה עובדתית אשר על נהג הקטנוע להוכיח אותה. לאחר שיוכח כי לא ידע על היעדר ביטוח, תיבחן השאלה האם היה על נהג הקטנוע לדעת כי אין ביטוח בר תוקף או האם לא היה סביר שידע כי אין ביטוח. בפסיקת בית המשפט נדונו מקרים רבים של נזקי גוף בהם טענו נהגים כי לא ידעו כי הרכב בו נהגו בהיתר מהבעלים לא היה מבוטח.
במקרה שהטענה הועלתה על ידי נהג מונית מקצועי אשר עבד כנהג מחליף על מונית אשר אינה בבעלותו, בית המשפט קבע כי היה על הנהג לבדוק כי נערך למונית ביטוח אשר מכסה אותו.
לעומת זאת, במקרים בהם יש יחסי עובד מעביד בין בעל הרכב לבין העובד אשר התבקש לנהוג ברכב של המעביד, במרבית המקרים קיבלו בתי המשפט את טענת העובד כי לא ידע ולא היה סביר שידע כי מעבידו שלח אותו לנהוג ברכב לא מבוטח.
השאלה התעוררה פעמים רבות במקרים בהם שליחים במסעדות או בחברות העוסקות בשליחויות התבקשו לבצע שליחות עם קטנוע אשר לא היה מבוטח.
במרבית המקרים פסקו בתי המשפט כי אין לצפות משליח לבדוק אם המעביד מילא את חובתו וערך ביטוח בר תוקף לקטנוע, ו”קרנית” חויבה לשלם לשליח פיצויים בגין נזקי גוף ולאחר מכן חזרה אל המעביד בתביעה שהמעביד ישיב לה את הפיצוי ששילמה לעובד. כאשר בין בעל הרכב לבין הנוהג לא היו יחסי עובד מעביד אלא יחסי חברות, לא הקלו בתי המשפט על הנהג ולא פטרו אותו מחובתו לוודא כי הרכב שקיבל מחברו מבוטח כדין.
על מנת שלא להימצא בסיכון להישאר עם נזקי גוף ללא פיצוי , מומלץ תמיד לבדוק שהרכב עליו אנו נוהגים מבוטח כדין, ולא ממומלץ לסמוך על בעל הרכב שביטח את רכבו בכלל, ושהביטוח מכסה כל נהג.